"אתה בעצמך חמודה."
מטפסת מאחורי הספר עב הכרס, מפלסת דרך בין הרי הכריות המיותרות, שנועדו להפריע לי לישון עד שייערמו מתחת למיטה במהלך הלילה. "תראה לי."
מגיל שנתיים אף אחד לא ראה, וודאי שלא צילם, אותי ככה. הבחורונת הזאת מתוקה עד לכאב שיניים.
שנים שאלתי את עצמי מה הוא מצא בי. שנים תהיתי מה כל כך דפוק בו, שהוא לא בורח. עכשיו, לראשונה אני מגניבה מבט מבין הריסים הארוכים שלו, מבעד לזגוגיות המשקפיים האינסופיות, העבות יותר משלי. ולרגע אחד קטן זה מכה בי.
"פאק. אני חמודה."
 |
| וושינגטון, אביב 2013 |
No comments:
Post a Comment
תודה שהגבתם. או משהו.