היפוכונדריה

בכל פעם שרופא נוסף מודיע לי שאני לא באמת עומדת למות, מתחיל אצלי בראש מרוץ צמוד בין הקלה לחוסר אמון. אחח... תהפוכות החיים של היפוכונדר. על כל פנים, נכון לעכשיו אני נשארת. תתמודדו, זונות.

Paint It Black

Sometimes, life is just a sequence of recurring patterns outlined in harsh, pornographic color. We tend to think that we're painting a whole new picture, while in truth we're just repeatedly going over the same patch of burnt sienna with the crude, amateur brush strokes of a talentless zealot. Our only hope is that one day the canvas might give under the pressure.

כמה פסקאות וזנב

אתה קצת מלוכלך, והפרווה שלך קצת בלויה. יש לך מבט מבוהל משהו, אבל חיי הרחוב לעולם לא ייקחו ממך את החן המלכותי שלך.

אתה מסתכל עלי בחשד כשאני קוראת לך. אתה כבר יודע שאי-אפשר לסמוך על חיות שהולכות על שתיים. אתה רואה את האוכל, נעצר, מהסס. אתה לא בורח, אבל לא ניגש עד שאני מתרחקת.

מרחוק, אני רואה אותך יוצא מהסמטה. מביט בזהירות לצדדים. מתקרב לערימת האוכל, מרחרח. אתה מפנה אלי את גבך וניגש לסעודה.

וכשאני רואה את הגב הקטן הזה, את האזניים הזקופות תמיד- גם כשאתה אוכל, כשאני יודעת שלא הצלתי אותך, שלא עשיתי למענך כמעט דבר ובכל זאת נתתי לך ארוחת בוקר אחת, ביום אחד מתוך 9 תקופות חיים שלמות, משהו בי נמס ומתחמם ונשבר בעת ובעונה אחת. 

אין לך שם, אין לך כתובת. אתה אחד ממיליונים. אני כנראה לא אזהה אותך בפעם הבאה שניפגש. אבל אני אוהבת אותך. תשמור על עצמך, זר קטן ויקר.

פירורי סתיו

בין עלים רטובים, ביער,

מצאת אותי.

רסיסי הגשם עוד מכבידים

על עפעפיים מושפלים.

כפות ידיים חבוקות-

כתם חמימות בערפל הסתווי.

על האדמה הטחובה, הריחנית

באת אלי

וזה היה מתוק

וכואב

ונגמר.