My Happy Place

My emotional state during team meetings. And most of the time outside team meetings.... Let me rephrase it: my emotional state when I'm conscious.   

רוחות רפאים

בדרך מהפסקת צהריים, ראיתי ילד קטן, בן שבע או שמונה. שיערו פרוע, רגליו קצת רזות מדי, מכנסי הטריינינג שלו, עם הגומי סביב הקרסוליים, קצת קצרים מדי (הנעליים רבו עם המכנסיים?" שואל קול ילדותי בראשי.) במקום תיק בית ספר אופייני, תלוי על גבו הקטן ילקוט מלבני משונה. הוא מסובב את ראשו לעברי בחשד, וכל מהותו מעירה אצלי כאב רדום ונושן. יש לי חשק מוזר לתת לו יד. ואז ללכת לבית הספר שלו ולחנוק במו ידי כל מי שאי פעם העז להתאכזר אליו.

ואני מבינה שאני לא מכירה את הילד הזה. אני לא יודעת עליו כלום. יכול מאד להיות שהוא מאושר. מאושר יותר משהייתי אי פעם. אולי הוא זה שצריך לרחם עלי. 

אז למה בכל זאת דמותו הקטנה ממשיכה לרדוף אותי?

Bare Necessities

Decided to swap one comic for a Venn diagram. I like Venn diagrams. so round, and pretty, and colorful... and pretty... so pretty... *fade out*

Chemistry for Bigots

Every time I hear that oil is hydrophobic, the following image comes to mind: