בואי נשחק ב-"זוכרת איך?"
לא כי פעם היה יותר טוב
פשוט כי היה.
כי גם אז היו הפסקות מהפחד.
כי גם היום, זה יעבור.
כי עצב ישן ממתיק עם השנים,
כי גם חרדות ההווה יהפכו לנוסטלגיה.
בית הקפה ההוא, (איך קראו לו?)
כבר מזמן איננו.
אבל בתי הקפה שכבר אינם הם היפים ביותר.
היה שם קסם
אחרת למה כל כך חיכיתי תמיד לשוקו המתוק מדי,
כנראה מקופסה, עם הרבה קצפת שלא ישימו לב?
עוגת התפוחים הייתה סבירה.
העוגה הסבירה הטעימה ביותר שאי פעם אכלתי.
ועוד קצפת.
היה צריך הרבה קצפת כדי לכסות כל כך הרבה פחד ילדותי.
היום כבר יש קצף בירה בשביל זה.
ובכל זאת, בשביל הצביטה הנעימה הזאת בגרון,
בואי נשחק "זוכרת איך?"
